תחקיר מיוחד: כמיליארד שקלים גויסו על ידי עמותות אמריקאיות לטובת התנחלויות בגדה המערבית בין השנים 2009-2013 | הבית הלבן טוען כי ״הממשל לא מקדם מדיניות או פעילויות שייקנו להתנחלויות לגיטימציה״, אך התורמים זוכים להטבות מס בארה״ב| מסע בעקבות הכסף שזורם מרחובות ברוקלין השוקקים אל סמטאות חברון השוממות ולתוך כיסיהם של רוצחים ובני משפחותיהם | אורי בלאו
הכביש להתנחלויות היהודיות בחברון עובר בסמוך לפארק מאיר כהנא בקריית ארבע, שבו קבור ״הקדוש הרופא״ ברוך גולדשטיין, ״שנרצח על קידוש השם״. מרכז העיר העתיקה של חברון נדמה לעתים כסט של סרט מלחמה אורבני: מחסומים וגדרות בטון בכל עבר, תצפיתנים על הגגות, חיילים חמושים בצמתים. כולם מגוננים על רחובות נטושים כמעט לחלוטין ותריסים מוגפים של חנויות שהיו לפנים שוקקות. התנועה באזורים מסוימים מוגבלת ליהודים בלבד. המחזות הסוריאליסטיים שמציעה חברון למבקר בה הן מיקרוקוסמוס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חייל לא נראה שעומד על גג וצועק לא לעמוד על הכביש הנטוש, מתנחל שעובר ברכב ומסמן אצבע משולשת לעיתונאי שמולו וילד פלסטיני שחוזר מבית הספר ומניף את אותה אצבע בפני מי שהוא חושב כמתנחל.
כמאה משפחות יהודיות מתגוררות כאן. כחמש מאות מתנחלים לצידם של אלפי פלסטינים. כמה בדיוק? לא ברור. מאז חתימת הסכם חברון בשנת 1997, שבו הוגדר אזור המגורים המשותף כ-H2, נטשו אותו רבים מתושביו הפלסטינים. מאות חנויות בבעלותן נסגרו בהוראת ישראל. אחרות איבדו את לקוחותיהן וסגרו את העסק. דו״ח או״ם משנת 2013 ספר יותר מ-120 מכשולים פיסיים והגבלות תנועה לפלסטינים, בעיקר סביב רחוב השוהדא. 40 אחוזים מהתושבים באיזור, לפי הדו״ח, נטשו אותו. למתנחלים נרטיב אחר על מה שהתרחש בעיר: ״החנויות ברחוב זה נסגרו מטעמי בטחון לאחר שערבים פתחו במתקפת טרור על התושבים היהודים בעיר בספטמבר 2000״, נכתב על שלטים שנתלו על קירות בטון חשופים לאורך הרחוב, עליהם חתומים אנשי היישוב היהודי בחברון.
שכונת Midwood בברוקלין, ניו יורק, היא במובנים רבים תמונת מראה של רחובות חברון. כמה ימים לפני יום כיפור וברחובות כבר צצות חנויות קישוטים לסוכה. יהודים חרדים רבים מסתובבים כאן, עוברים בין בית הכנסת ״בית יוסף״ ל״כלל אהבת ישראל״, קונים רועגלך ובייגלס במאפיות כשרות ויושבים בבתי קפה שמצהירים שהחלב שהם מגישים איננו חלב עכו״ם. אבל בתווך נמצאים גם בני דתות וגזעים אחרים. השכונה היא כור היתוך של בני עמים ומוצאות שונים: פקיסטנים, הודים, מוסלמים, נוצרים, יהודים – כולם מסתובבים בחופשיות על Kings Hwy, בין מסעדת פיצה איטלקית, דוכן אוכל סיני לא כשר וחנות פיאות לנשים חרדיות. זו שכונת מהגרים טיפוסית, בלי מחסומים, מעמדות או תחושות שנאה בולטות לעין. לכן מעט מפתיע לגלות שמכאן מגיע הכסף שמממן את אנשי היישוב היהודי בחברון, אחד מסמלי ההתיישבות וההפרדה בגדה המערבית. פה, ב- 1760 Ocean Avenue, מתוך בית קטן בן שתי קומות הסמוך לרחוב הראשי של השכונה, מנוהלת The Hebron Fund.
הסטיקרים על דלת הכניסה של הקרן אמנם דהויים משהו, אבל מוכרים מאוד: ״חברון מאז ותמיד״, ו״חברון לאבותינו ולנו״ נכתב עליהם בעברית. שבועות ספורים קודם לכן התקשרתי למי שרשום כעומד בראש העמותה, דן רוזנשטיין. הוא סירב להשיב לשאלות ולומר מה היה מקורם של ארבעה וחצי מיליון דולר שהקרן בראשותו העבירה בין 2009 ל-2013 למימון הקהילה היהודית בחברון. איש גם לא פותח את דלת המקום כשאני מצלצל בפעמון. השומר בבניין ליד, רון גאס, מספר ששלוש נשים מאוד נחמדות עובדות במקום. ״הרבה מעטפות מגיעות לפה״, הוא אומר, ״ואני יודע שזה משהו שקשור ליהדות, אבל לא יודע בדיוק מה״.
המעטפות שגאס ראה היו, מן הסתם לפחות בחלקן, מלאות בהמחאות. כספי קרן חברון הועברו לחשבונות העמותה הישראלית ״מחדשי היישוב היהודי בחברון״ והם מסייעים לממן ולהנציח את ההתנחלות הישראלית בה. באתר הקרן מוסבר ש״ Your donation is tax deductible to the fullest extent of the law.״, כלומר – תרומה לקרן תקוזז ממס ההכנסה שתורם נדרש לשלם.
באתר הקרן נכתב שהמטרה העיקרית שלה היא ״לשפר את חייהם של תושבי חברון, ישראל״. התרומות מושקעות בפארקים, גני שעשועים, ספריות ועוד. אבל הכספים הללו סייעו גם לממן את משכורתו בת מאות אלפי השקלים של מנחם לבני, שעמד בראש העמותה הישראלית בין 2010 ל-2012. לבני הוא רוצח מורשע. הוא היה אחד מראשי המחתרת היהודית שפעלה בשטחים בשנות השמונים של המאה הקודמת, רצחה שלושה סטודנטים פלסטינים ופצעה קשה שני ראשי עיריות פלסטינים וחבלן של מג”ב. הוא נידון למאסר עולם אך שוחרר מהכלא כעבור שש שנות מאסר.
מיליארד שקל
Hebron Fund מהווה רק דוגמא אחת לארגונים ללא מטרות רווח בארה״ב המגייסים כספים ומעבירים אותם לישראל לצורך מימון ושימור מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. תחקיר שערכתי בחודשים האחרונים, המבוסס על בחינה של אלפי מסמכים מתיקי מאות ארגונים אמריקאים ללא כוונות רווח ועמותות בישראל, חושף את היקף כספי התרומות שמסייעים לבנייה בהתנחלויות ומימון פעילות בהן.
לאחר זיהוי של כחמישים ארגונים ללא מטרות רווח בארה״ב שהחלק הארי של תרומתם הגיע ליישובים ופעילויות שמעבר לקו הירוק, מתברר כי הכנסותיהם במשך חמש שנים, בין 2009 ל-2013 (השנה האחרונה לגביה יש נתונים מקיפים) היו למעלה מ-275 מיליון דולר – יותר ממיליארד שקל. מקור החלק הארי בהכנסות הוא תרומות והחלק המשני הוא מהשקעות של הון קיים.
ההוצאות של אותם הארגונים היו כ-260 מיליון דולר, כשמתוכם למעלה מ-220 מיליון דולר הוגדרו כמענקים שחלקם המרכזי הגיע לשטחים, לרוב באמצעות עמותות ישראליות. כמעט בכל שנה חל גידול בהיקף ההכנסות של הארגונים האמריקאים – ובהתאם בהיקף העברות הכספים לישראל. אם בשנת 2009 הכנסות הארגונים האמריקאים עמדו על 45 מיליון דולר והמענקים היו כ-36 מיליון דולר, הרי שב-2013 גדלו ההכנסות ועמדו על 72 מיליון דולר ואילו המענקים עמדו על כ- 53 מיליון.
הנתונים הללו, יש לציין, לא כוללים תרומות לארגונים בעלי נטייה ימנית שפועלים בתחומי הקו הירוק או תמיכה פרטית בעמותות או פעילויות ישראליות מעבר לקו הירוק (כלומר, תרומות שלא עוברות דרך קרנות או ארגונים אמריקאים). הם גם לא כוללים את התמיכה הממשלתית הישראלית הנרחבת מאוד בחלק מהעמותות הללו או כספי תרומות מאירופה, דרום אמריקה או קנדה.
״דרך האבות״
ביום חם של אמצע אוקטובר אני נוסע על שביל עפר שנסלל מחוץ לגדר ההתנחלות אלעזר ועוצר לצד סככה וספסלים. הפינה הזו הוקמה לאורך ״דרך האבות״, מעין טיילת שעוברת בין כמה התנחלויות בגוש עציון, מדרום לירושלים. בז׳רגון המתנחלי המקום נקרא ״נצר״. על פי אתר בית ספר שדה ״כפר עציון״, זהו מסלול הליכה קל בן 2.5 קילומטר. ״ניסע על כביש 60 ובצומת גוש עציון נפנה לכיוון מערב (כפר עציון, אלון שבות). לאחר כ-2 ק”מ נפנה ימינה עם השילוט אל עבר האלון הבודד…נלך בדרך בה עברו אבותינו בדרכם על גב ההר ונתרשם מהתמורות אותן עברה אותה דרך במשך השנים״, מציע האתר. אין ספק, זוהי דרך נעימה לטייל בה. מתנחלים מגדלים כאן ענבים וזיתים וזהו מקום אידאלי לפיקניק של אחר הצהריים או ריצת ג׳וגינג בבקרים. אלא שהבנייה כאן, מסביר דרור אטקס, המנטר וחוקר את פעילות ההתנחלות בשטחים מזה שנים, התקיימה ללא אישור. חלקה, כמו למשל הסככה שלצידה אני עומד, נעשה על אדמות פלסטיניות פרטיות.
בסככה שילוט בעברית ובאנגלית מצוחצחת. ״הערבים, בעזרת ארגוני שמאל מהארץ ומחו״ל, הרשות הפלשתינית, האו״ם והאיחוד האירופי, מנסים לגזול את אדמות המדינה ע״י עיבודם וקביעת עובדות בשטח. מטרתם ברורה: השתלטות ערבית על כל השטחים בין היישובים היהודיים ביהודה ושומרון כדי לחנוק אותם ולמנוע את התרחבותם. נצר הינה דוגמא אחת מיני רבות בהן יש מאבק עיקש על כל דונם אדמה…נוכחותכם כאן היום באה לחזק ולתרום להגברת המודעות לשמירת הקרקעות ולקביעת ריבונות יהודית בשטח״. על החתום, ארגון ״נשים בירוק״ שהקימה נדיה מטר מההתנחלות אפרת הסמוכה. ״אנו פועלים מתוך אמונה גדולה בתפקידה המרכזי של ארץ ישראל המובטחת. אנו מאמינים בחיוניותו של המאבק למען ארץ ישראל. בנוסף לפעילויות של הסברה וחינוך על זכותנו על ארץ ישראל, היום, יותר מתמיד תנועתנו פועלת למען חיזוק אחיזתנו בארץ ישראל״, מוסבר באתר הקבוצה.
לא הרחק משם הוקם אשתקד, גם בתמיכת נשים בירוק, מאחז לא חוקי בשם ״עוז וגאו״ן״. המאחז נבנה לאחר רצח שלושת הנערים גל-עד שעאר, אייל יפרח ונפתלי פרנקל. המקום מחובר למים, דגלי ישראל מתנופפים בו והשלט במקום מסביר שהתכנון הוא להקים במקום אתר קמפינג. 15 צווי הריסה הוצאו כנגד המאחז הזה על ידי המינהל האזרחי, אך בספטמבר השנה דווח כי שר הביטחון משה יעלון עומד להלבין אותו ולמנוע את פינויו.
נשים בירוק אמנם יוצאת נגד עמותות שמאל המקבלות מימון מחו״ל, אך מרבית התקציב שלה מגיע מעבר לים, כשבע מאות אלף שקל בין 2012-2013. הכספים הללו זרמו באמצעות אחת הקרנות המרכזיות בארה״ב למימון פעילות בשטחים: הקרן המרכזית לישראל (Central Fund of Israel). הקרן הזו מנוהלת על ידי ג׳יי מרכוס ממשרדי חברת הטקסטיל שבבעלות משפחתו, במרכז מנהטן. הכנסותיה עמדו בשנת 2013 על למעלה מ-19 מיליון דולר – עלייה של כשלושה מיליון דולר ביחס לשנה שלפני כן.
חלק נכבד מהכספים של הקרן המרכזית לישראל הגיעו אל מעבר לקו הירוק. מדי שנה, למשל, מעבירה הקרן מאות אלפי שקלים לישיבת ״עוד יוסף חי״ שביצהר, מהמוסדות הקיצוניים הפועלים בגדה המערבית. ראשי הישיבה, הרב יצחק שפירא ויוסף אליצור, חיברו את הספר ״תורת המלך״, העוסק בין השאר בתנאים בהם מותר להרוג גויים. הם נחקרו בחשד של הסתה לגזענות אולם בסופו של דבר הוחלט שלא להעמידם לדין.
בשנת 2013 העביר ארגונו של מרכוס 191 אלף שקל לעמותת ״חוננו״, ארגון הפועל למתן הגנה משפטית לחשודים יהודיים בטרור. אלא שלצד ההגנה המשפטית סיפק חוננו תמיכה כספית בת מאות אלפי שקלים לנאשמים, מורשעים ולבני משפחותיהם. כך למשל, זכו לתמיכה משפחות של טרוריסטים דוגמת עמי פופר (הורשע ברצח שבעה פועלים פלסטינים בשנת 1990) או חברי מחתרת ״בת עין״ שהניחו מטען חבלה ליד בית ספר לבנות במזרח ירושלים. בעבר גייסה העמותה כספים עבור יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. התרומות לארגון, מבטיחים באתר חוננו, מוכרות כמובן לצרכי מס.
ילדה בחולצה אדומה
הסיטואציה בכפר סילוואן שבמזרח ירושלים כמעט בלתי נתפסת. מנקודת תצפית ממול לשכונת באטן אל האווה הבתים הצפופים נראים בנויים ממש אחד על השני. במרכז הכפר בית ועליו דגל ישראל ענק המשתלשל לכל גובהו. דגלים נוספים, קטנים יותר, מתנופפים מסביב. על מבנים סמוכים תלויים דגלי פלסטין. בסימטאות הצרות של הכפר יכול לעבור רק רכב אחד. רוב המכוניות הן של תושבים ערבים. רכב הסעות ממוגן של מתנחלים, שניכר בו כי ספג מטרי אבנים בעבר, עובר בכביש מדי פעם. קירות הבתים מעוטרים בגראפיטי, בעיקר וריצאות על דגלי פלסטין. לא רחוק מאחד מבתי ההתנחלויות אני מזהה כיתוב בעברית: ״להרוג אותם״, נכתב בשחור על הקיר. מעבר לפינה, באדום, מצויר צלב קרס.
שני מאבטחים צועדים בביטחון בסימטא צרה, חולפים לצד ילדים פלסטינים היושבים בצידי הדרך. לבושי שכפ״צים ונושאי נשק, הם לא מוציאים מילה מהפה. כמה דקות אחר כך הם הולכים בכיוון ההפוך. הפעם נלוות אליהם ילדה כבת עשר בחולצה אדומה. מסתבר שהם יצאו מאחד ממתחמי ההתנחלות שבכפר כדי לאסוף וללוות אותה בדרכה הביתה.
בדרכי לראות את בתי המתנחלים אני נתקל בצוות מג״ב כשלצידו מאבטחים אזרחיים של ההתנחלות היהודית במקום. ״מי אתם?״, שואלים כולם באדנותיות. ״מי הרשה לך לצלם?״, הם תוהים וממאנים לקבל את העובדה שמדובר בשטח פתוח שבו אין להם סמכות או סיבה למנוע מעיתונאים לעשות את עבודתם. אלו ימים מתוחים בירושלים. שעות ספורות קודם לכן אירעו בבירה שתי התקפות טרור שהסתיימו במותם של שלושה אזרחים ובפציעתם של אחרים. נראה שלשוטרים אין כל עניין לדבר על המתנחלים שעל בתיהם הם מגינים.
שתי העמותות הפעילות באזור הן ״עטרת כהנים״, שעמותת החברים שלה במנהטן גייסה בין 2009 ל-2013 למעלה מחמישה מיליון דולר, ו״אל עיר דוד״ (אלע״ד), שקיבלה באותה התקופה מארה״ב יותר מ-23 מיליון דולר.
על פי דו״ח מקיף על סילוואן שחיבר בשנת 2009 העיתונאי לשעבר מירון רפפורט עבור עמותת ״עיר עמים״, החוקרת את ירושלים בהקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ״נכסים לאומיים מובהקים הועברו, ללא מכרז, לידי עמותות מתנחלים. חלקם הופקעו מידי בעליהם הפלסטינים בשיטות שבית המשפט הכריז עליהן כפסולות ונטולות בסיס חוקי, והועברו לידי עמותות המתנחלים ללא מכרז ותמורת תשלום סימלי.״ רכישות של מבנים במזרח העיר על ידי העמותות מתבצעות לעתים על חברות הרשומות במקלטי מס. עיתונאי ״הארץ״ ניר חסון, המכסה את פעילות העמותה בצורה שוטפת, פרסם כי לאורך השנים העלו התושבים הפלסטינים בסילוואן וגורמי שמאל טענות קשות על אופן רכישת הבתים על ידי העמותה. בעבר נקטה העמותה בפעולות לפינוי פלסטינים תושבי המקום משטח השכונה, ומעיר דוד בפרט. אביב טטרסקי, תחקירן ״עיר עמים״, אומר כי בשכונות הערביות באגן ההיסטורי של ירושלים מתגוררים כיום כ-2500 מתנחלים יהודים. את חשבון האבטחה שלהם, 100 מיליון שקל בשנת 2014, משלמת מדינת ישראל.
תושבי סילוואן הם תושבי ירושלים המשלמים ארנונה, אך מצבו של הכפר עגום ביותר. על אחד מפחי הזבל הבודדים שראיתי בשכונה אמנם מודפס הלוגו של עיריית ירושלים, אבל מהזבל מסביב והבורות בכביש נראה כי העירייה לא באמת פעילה באיזור. ״ביקשנו שיעשו לנו זפת חדש, שהמים שיורדים על הבתים שלנו מהכביש יטופלו. דיברנו עם העירייה ולא עשו כלום״, מספר זוהייר רג׳בי, המתגורר ליד ״בית יהונתן״ שבבעלות עטרת כהנים. רג׳בי מאוד לא מרוצה מהשכנים היהודים שלו, שהנוכחות שלהם ושל כוחות הביטחון המלווים אותם על כל צעד ושעל בולטת. ״עכשיו מדברים על זה שאולי ירחיבו את הכביש, יעשו להם חניון. אני לא מבין איך יעשו את זה״, הוא אומר.
בדרך חזרה מהכפר רג׳בי נוסע לפנינו. פתאום נשמעת מכה חזקה על האוטו. בום. מישהו השליך עלינו אבן. חשבו שאנחנו מתנחלים. כמה ילדים מקיפים אותנו ורג׳בי צועק להם שמדובר באנשי תקשורת. הילדים, חצי מתנצלים, מסמנים למישהו במעלה הכפר, זה שזרק את האבן, להפסיק.
אלפי קילומטרים משם, בשדרות לקסינגטון 575 שבמרכז מנהטן, יושב משה בילט, מנהל עמותת החברים של עיר דוד, המגייס כספים לטובת פעילות השימור, הפיתוח והיישוב של סילוואן. בשנת 2013 גייס הארגון 6.5 מיליון דולר, כ-700 אלף דולר יותר מבשנה הקודמת. מי התורמים? שאלה טובה שבילט סירב לענות עליה כשהתקשרתי לשאול. ״אנחנו מכבדים את פרטיות התורמים שלנו״, הוא ענה לי בדואר אלקטרוני.
גם עמותת החברים של ״עטרת כהנים״ יושבת בניו יורק. הבחורה שענתה לטלפון במשרדי הארגון בניו יורק היתה נעימה מאוד. ״אני מאוד מודה לך שאתה מתעניין במתן תרומה״, אמרה לי והסבירה שניתן לתרום לחיזוק ההתיישבות, לרכישת ציוד ביטחוני או לבניית גן משחקים לילדים. ״אתה מבין״, היא אמרה, ״הם לא באמת יכולים לשחק שם בחוץ, ברחוב״. התרומה, אני מבקש לוודא, מוכרת על ידי מס ההכנסה האמריקאי. ״בהחלט״, היא אומרת.
בית אורות
מסילוואן אני יוצא לכיוון הר הזיתים. בעלייה להר, קצת לפני בית החולים מוק׳אסד וסמוך לכפר א-טור, שוכנת ישיבת ״בית אורות״. אני חונה ומוציא מצלמה. המאבטח של המקום מגיע אליי. שיגרה. ״למה אתה מצלם? עבור מי? מי נתן לך אישור? אסור לך״. חצר הישיבה נראית מוזנחת. מתקני המשחק של הילדים שבורים, לא מזמינים. המקום נראה חצי נטוש, למרות שיושבת שם אם עם שני ילדיה. בסמוך נבנית שכונה של מבני הבטון על ידי עמותת אלע״ד.
אל עבר הישיבה מתקרב ברגל זוג צעיר. אלעד, שלא מסר את שם משפחתו, בן 22, מסיים בימים אלו את שירותו הצבאי בישיבת ההסדר במקום. אשתו, נעמה, לומדת עיצוב גרפי במכללת אמונה בירושלים. בחודשים האחרונים הם מתגוררים בקראוון בתוך המתחם, ביחד עם כמה זוגות צעירים אחרים. 45 מטר רבוע של זוג צעיר, קצת מבולגן, בתחילת דרכו. על הקיר תמונת הרב קוק וסיסמאות על אמונה ואהבה. כמה משלמים פה שכירות, אני תוהה. ״700 שקל בחודש״, אומרת נעמה, ״אבל אנחנו לא משלמים. יש מלגה מהישיבה״.
אלעד הוא בחור נלהב וחדור אמונה. יש משהו שחצני בדיבורו, אבל הוא הראשון להודות בכך. חשוב לו לשכנע שדרכו היא הנכונה. אין לו בעיה עם הערבים, הוא אומר, כל עוד הם יכירו בכך שהיהודים הם הריבון כאן. הוא אפילו אומר שהוא סוג של שמאלני. האם דיבר אי פעם עם שכניו מא-טור, ממש מעבר לגדר? לא, הוא אומר בכנות. ואם יש איתם בעיות המאבטחים או מג״ב הם אלו שמטפלים בכך.
הכסף לבניית ישיבת ״בית אורות״, שבהמשך התפתחה לשכונת הקראוונים הקטנה, הגיע מארגונים ללא מטרות רווח של המיליונר ארווין מוסקוביץ׳ ואשתו צ׳רנה מוסקוביץ. עשרות מיליוני דולרים העבירו בני הזוג במשך השנים למימון ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, אבל הם עצמם מתגוררים במיאמי. ״זו באמת תקלה״, אומר אלעד, ״צריך להביא אותם לכאן״.
על חשבון משלם המיסים האמריקאי
מדינת ישראל ומשלמי המיסים שלה הם המממנים המרכזיים של ההתנחלויות. צרכי ביטחון, בניית תשתיות, פעילויות חינוך, דת, תרבות וכיו״ב ממומנים בבסיסם על ידי תושבי המדינה, בין אם ישירות ובין אם באמצעות עיריות, מועצות מקומיות וכיו״ב. הכספים שמגיעים מארה״ב, אם כך, הן בעיקר האקסטרא, ״הקרם על הקצפת״, כמו שהגדיר אחד האנשים עמם שוחחתי במסגרת הכנת הכתבה. הכספים הללו מסייעים לצרכי חינוך ודת (למשל מימון לישיבת ״נווה שמואל״ באפרת, הוספת מיזוג אוויר לחדר אוכל בבית ספר ״אור מנחם״ בקריית ארבע), פנאי (בניית מסלול הליכה בין יישובי גוש עציון), ביטחון (אימון כלבים לצרכי הגנה ידי עמותת ״כלבים להגנת ישראל״ היושבת בהתנחלות תפוח, רכישת אפודי מגן דרך פרוייקט בשם Vests for Israel במימון One Israel Fund), הרחבת ההתנחלות בגדה על ידי בניית מאחזים, סיוע לעמותות המתנחלים במזרח ירושלים וגם, כאמור, תמיכה בטרוריסטים יהודים ובבני משפחותיהם.
מאות מיליוני הדולרים שיוצאים, למשל, מברוקלין, מיאמי או ניו יורק ומסיימים בחברון או בעיר העתיקה בירושלים, מגיעים כולם מארגונים שהתרומות אליהם מוכרות על ידי מס ההכנסה של ארה״ב. המשמעות היא שכל תורם המצהיר על תרומתו יכול להפחית אחוז מסוים ממס ההכנסה שהוא משלם בהתאם לסכום שתרם. זוהי דרך מקובלת של מדינות לתמוך בפעילות של ארגונים לא ממשלתיים הפועלים שלא למטרות רווח ובפועל זוהי סובסידיה בפעילות הארגונים הללו.
חוקי המס בארה״ב מאפשרים לארגוני צדקה להעביר כספים למטרות דוגמת חינוך ודת, אך מגבילים את תמיכתם בפעילות פוליטית ושתדלנות. על פי תקנות מס ההכנסה אסורה תמיכה במדינות מסוימות, ארגוני טרור, גופים או אנשים ספציפיים עליהם מוטלות סנקציות כלכליות. ״הרשימה השחורה״ הזו מנוהלת על ידי The Office of Foreign Assets Control (OFAC) במשרד האוצר האמריקאי.
בחינת תיקי הארגונים האמריקאים המממנים את ההתנחלויות מלמדת כי ממשלת ארה״ב ומשלם המיסים האמריקאי מסבסדים תמיכה באזורים ובפעילויות שנויות במחלוקת, שהממשל האמריקאי מתנגד להן באופן גורף. מצד אחד, כמעט כל נשיא אמריקאי בעשרות השנים האחרונות הגדיר את ההתנחלויות כמחסום לשלום. מצד שני, הנתונים הנחשפים כאן מציגים תמיכה כלכלית מצטברת בהיקף של מאות מיליוני דולרים במחסום הזה.
פניתי ללשכת נשיא ארה״ב, ברק אובמה, כדי להבין האם אין בסיבסוד פעילות בהתנחלויות משום פגיעה בעמדה הרשמית של ארה״ב בנושא ההתנחלויות. גורם רשמי בכיר בבית הלבן אמר בתגובה כי ״המדיניות של כל ממשל מאז 1967, דמוקרטי ורפובליקני כאחד, התנגדה למדיניות ההתנחלות הישראלית מעבר לקווי 1967. עמדתו של הממשל הנוכחי איננה שונה. בשורה אחת עם עמדתה הקבועה של ארה״ב בנוגע לשטחים הכבושים, הממשל האמריקאי מעולם לא הגן או תמך בפעילות הקשורה להתנחלויות. הממשל לא מקדם מדיניות או פעילויות שיקנו להתנחלויות לגיטימציה״.
מס ההכנסה האמריקאי, לעומת זאת, הציג עמדה מורכבת יותר. לדברי דוברות מס ההכנסה, קבלת מעמד של ארגון המוכר לצרכי תרומות על ידי מס הכנסה אינה תלויה בעמדת הארגון. ״כל הארגונים המוכרים על ידי מס ההכנסה צריכים לעמוד בדרישות לצורך קבלת ההכרה, אך הם רשאים להחזיק במגוון רחב של דעות ועמדות, ואכן עושים זאת״.
שקיפות נמוכה
רשות המס האמריקאית איננה מספקת נתונים על העברת כספים מארגונים ללא מטרות רווח לארגונים ממדינות זרות בחלוקה למדינות ובוודאי לא בחלוקה פנים מדינתית. הנתון הזה, ככל הידוע, כלל לא קיים ברשותה: פעמים רבות מציינים ארגונים שכספים הועברו, למשל, ל״מזרח התיכון״, אף מבלי להתייחס למדינה ספציפית. בנוסף, רמת השקיפות הנדרשת מהארגונים איננה גבוהה ולא תמיד הם מציינים תמיד לאיזה עמותה בישראל יועדה תרומה מסוימת.
בתחקיר הנוכחי, אחת הדרכים המשמעותיות לזהות את דפוסי זרימת הכספים מארה״ב לישראל היתה זיהוי הגופים הישראלים הפועלים בשטחים ומקבלים את הכסף. חוק העמותות הישראלי מחייב פרסום שמות כל מי שתרם לעמותה למעלה מעשרים אלף שקל, כחמשת אלפים דולר. בצורה זו אכן אותרו תרומות מארה״ב וממקורות אחרים, אבל איסוף החומרים בישראל מגלה גם את אוזלת ידו של רשם העמותות לוודא כי אכן מתקיים דיווח ורישום אפקטיבי של תורמים לעמותות. רמת השקיפות של רבות מעמותות הימין נמוכה מאוד. חלקן אמנם קיבלו אישור מרשם העמותות שלא לחשוף את שמות המיטיבים עימן, אך אחרות לא. למרות זאת, ניסיון לאתר גופים או אנשים שעומדים מאחורי תרומות עבורן מתגלה כמשימה בלתי אפשרית.
למרות הניסיון לבחון בתחקיר את הארגונים הפעילים ביותר בהעברת כספים אל מעבר לקו הירוק, אין ספק שקיימים ארגונים נוספים שמעבירים כספים להתנחלויות ושלא נכללים ברשימה המצורפת. חמישים הארגונים האמריקאים שנבחנו במסגרת התחקיר זוהו ככאלו שמרכז פעילותם הוא מעבר לקו הירוק. עם זאת, חלק מהארגונים הללו תומך כספית גם בארגונים שבתוך הקו הירוק ולעתים מועברים כספים גם בין ארגון אמריקאי אחד למשנהו. כדי להימנע ככל הניתן מחישוב כפול של תרומות להתנחלויות הנתונים לא כוללים שתי עמותות ענק של אחד התורמים המשמעותיים ביותר להתנחלויות, ארווין מוסקוביץ׳. הסיבה היא שהעמותות הללו: Irving MOSKOWITZ FOUNDATION ו – Cherna Moskowitz Foundation, שהכנסותיהן עמדו על למעלה מ-15 מיליון דולר ב-2013, מעבירות כספים בעיקר דרך ארגונים אמריקאים שלישיים שכן נכללו בחישוב, דוגמת הקרן המרכזית לישראל ועוד.
עמותות אחרת שלא נכללו בחישוב, מאותה הסיבה, הן The Tikvah Fund ו Hertog Foundation של רוג׳ר הרטוג, איש עסקים יהודי-אמריקאי שהיה בעבר אחד מהבעלים של העיתון “ניו יורק סאן”. הרטוג תומך באמצעות הקרנות הללו בשנים האחרונות בפרויקט החפירות בעיר דוד שבסילוואן. בשנת 2013, לדוגמא, תרמה קרן הרטוג 650 אלף דולר לאגודת הידידים של אלע״ד, תמכה בנדיבות גם במוסדות אור תורה שבאפרת, העבירה כספים לקרן המרכזית לישראל ועוד. קרן תקווה של הרטוג תרמה בשנת 2011 שש מאות שישים וחמישה אלף דולר למכללת עין פרת שבבנימין.
עניין גובר
בשנים האחרונות התרחב השיח על המקורות התקציביים של ארגוני שמאל וזכויות אדם. באופן תדיר מותקפים הארגונים הללו בשל כך שהם זוכים לתמיכה מגורמים שמחוץ למדינת ישראל, בעיקר על ידי קרנות זרות וגופים ממשלתיים או מדינתיים. בד בבד התרבו הקריאות להצר את צעדיהם של ארגונים כאלו, בין השאר באמצעות קידום חוק העמותות שיאפשר הכבדה בנטל המיסים והצרת צעדיהם.
בשנת 2011 הוכנס תיקון לחוק העמותות הישראלי, שחייב עמותות לדווח על תרומות מ״יישות מדינית זרה״, כהגדרתה בחוק. שינוי זה השפיע בעיקר על ארגונים ליברליים, שכן ארגוני ימין ועמותות שמרניות כמעט ואינם מקבלים כספים מגופים ממשלתיים.
ההשתלחות בארגוני שמאל הובילה לעניין גובר אצל גופים ליברליים בארה״ב במקורות הכספיים של הצד השני, אולי בבחינת ׳דע את האויב׳. ידוע על לפחות שני ארגונים ליברליים מארה״ב שערכו בשנים האחרונות מחקרים בסדרי גודל שונים על מקורות התקציב של ארגוני ימין בישראל. ארגונים אחרים, בישראל ובארה״ב, הביעו בחודשים האחרונים עניין רב בסוגיה, גם בשיחות עם כותב מאמר זה. ממצאי המחקר העדכני יותר שנערך בנושא בארה״ב היו חלקיים ושימשו למטרות פנימיות. המחקר לא זכה לפרסום בין השאר משום שהתבסס על נתונים מארה״ב ולא נבחנו בו תיקי העמותות ישראליות שזכו לתמיכה.
גם התקשורת התעניינה בנושא: לפני כחמש שנים התפרסמה בניו יורק טיימס כתבה מקיפה שבחנה את הסוגייה. הנתונים שנאספו אז הצביעו על כך שבין שנת 2000 לשנת 2010 זכו התנחלויות לתמיכה של כ-200 מיליון דולר. הנתונים המתפרסמים כאן מקיפים יותר וחושפים כי התמיכה בשנים האחרונות גדולה ונרחבת הרבה יותר.
העבודה על התחקיר נתמכה על ידי ה The Pulitzer Center On Crisis Reporting. גרסה של כתבה זו פורסמה במהדורה האנגלית של ״הארץ״ וניתן לקרוא אותה כאן.
לקריאה נוספת בעברית:
* מתנובה ועד השחר העולה: חשיפת החברות הציבוריות והפרטיות התורמות להתנחלויות (״הארץ״, 15.12.2015)
* סגן שר הביטחון ותורמים של נתניהו תומכים בארגונים המקדמים בניית בית מקדש שלישי (״הארץ״, 9.12.2015)